שבע בלוג

האם האייפאד, מחשב הלוח החדש של אפל, יציל את העיתונים? יובל דרור חושב שהאייפאד יכול לעזור לעיתונים להציל את עצמם. טעימה מהכתבה ב”העין השביעית”:

האייפאדים למיניהם מהווים “הזדמנות שניה”, כפי שניסח [מאמר המערכת של] “הארץ”, לעיתונים, הזדמנות להיות פעם נוספת רלוונטיים שכן מחשבי הלוח ייאלצו את העיתונים לבחון מחדש את כל הנחות המוצא שלהם, את כל מה שהם יודעים על עסקי העיתונות: מהמודל העסקי ועד ערוץ ההפצה.

כך, לדוגמה, המכשירים האלו דוחפים לפתח מודלים עסקיים חדשים המבוססים על צריכה דיגיטלית ששונה מצריכה אנלוגית, לדוגמה תשלום עבור כתבה אחת, תשלום עבור מדור מסוים וכן הלאה (חשבו על ההבדל בין העולם הישן בו היינו חייבים לקנות את התקליט כולו גם אם התעניינו בשיר אחד, לעומת שירותים דיגיטליים המאפשרים לרכוש שיר אחד תמורת סכום נמוך). אלו חדשות מצוינות עבור תעשייה שמוכנה לקפוץ על כל מודל פיננסי שיאושש אותה אחרי העשור הקשה בתולדותיה.

בנוסף, המכשירים האלקטרוניים מקפלים בתוכם הבטחה: לבנות חווית קריאה מסוג חדש. מכשירים דוגמת האייפאד של “אפל”, מסוגלים לא רק להציג טקסט ותמונה אלא גם משלבים בתוכם את האפשרויות החדשות שמציע העולם הדיגיטלי: חיפוש, קישורים לאינטרנט, ממשק אינטואיטיבי ושילוב של קול ווידיאו. המשמעות היא מהממת: הדרך שבה האנושות התרגלה לקרוא עיתונים מאז סוף המאה ה-18 עשויה להשתנות באופן דרמטי.

האתגר הזה הוא שעשוי להציל את העיתונים, שכן הוא יחייב אותם לנסח באופן שונה את המוצר שלהם, את הדרך לייצר אותו , לארוז אותו ולצרוך אותו. הוא יחייב אותם לחשוב בצורה עשירה ותלת-ממדית (טקסט, קול וּוידיאו), זאת לעומת הדרך החד-ממדית בה הם הציגו חדשות עד כה.

ג’יי. די סאלינג’ר, מחבר “התפסן בשדה השיפון”, היה מתבודד, סרבן ראיונות, שסירב למכור את זכויות ספרו להסרטה. ביום חמישי הלך לעולמו. טון הפרידה ממנו בעיתוני היום מוכתב על ידי עיתוי המוות, כלומר, את ההספדים היה צריך לתפור הכונן שנשאר במערכת בשבת. כך נשארת דמותו כפי שאולי רצה שתישאר: מעורפלת מבעד לזגוגיות המלוכלכות של משקפי משקיפיו, מלופפת חנופה של צופים מרחוק. עייפי-מבט, רגליהם אצות, ליבם גס.

ב”הארץ” ויתרו על העניין מראש. ב”ידיעות אחרונות” ו”מעריב” מקדישים את השער וכפולת עמודים למאורע. ב”ידיעות” מודפסים בה טקסטים של יאיר לפיד, רענן שקד וגפי אמיר, שלמרות שקראתי אותן רק עכשיו, איני זוכר מה היה כתוב בהן. הנה רק ציטוט אחד, של גפי אמיר, מבקרת הטלוויזיה של “ידיעות אחרונות”, המתייחסת ליצירות הספרות המערבית הגדולות: “לכל הקלאסיקות הודבקו פרשנויות מעצבנות ורבדים שרק קלקלו”. ב”מעריב” מביאה רות פרל דברים שאמרו הסופרים הגר ינאי, אסף גברון ויונתן יבין (למה הם ולא אסף שור, סמי ברדוגו ומאיה ערד, למשל? זכה מי שענה ראשון לטלפון, כנראה).

במדור הדעות של “ידיעות אחרונות” כותבת מרים קוץ כי התבודדותו של סאלינג’ר “היא ששלחה אותו להתגורר באגף התמהונים של התודעה הציבורית”, ושוב חוזרת על הבלבול הידוע בין התודעה העיתונאית לתודעה הציבורית.

פורסם בסקירת העיתונות של העין השביעית. לסקירה המלאה >>

• עוד בנושא: טוקבקים על מותו של סלינג’ר

טוקבק לכתבה “רעידת אדמה בהאיטי | האייפון יכול להציל חיים” (אתר “הארץ”, 21.1.10):

חדשות 2 בטוויטר:

מאוחר יותר נמחק הטוויט והוחלף ב:

• עוד הברקות של חדשות 2 בטוויטר:
• “דודו עשה את זה”
• “יש לכם שאלות לשר? please RT”

וינט סרף, מהאבות המייסדים של האינטרנט והיום בכיר בגוגל, מגיע לביקור בישראל. מעניין איזה כלי תקשורת יכריז על ראיון בלעדי איתו, ארבעה חודשים אחרי שוויינט פרסם ראיון בלעדי איתו.

טוקבקים לכתבה “בלתי נתפס” של אודי שרבני על מותו של ג’. ד. סלינג’ר (וואלה, 29.1.10):

(דרך יובל דרור ובוינגבוינג)

החדשה הבולטת בגליון “ידיעות אחרונות” הבוקר, בלי קשר לכך שהיא מופיעה בראש שער גליון סוף-השבוע של העיתון, עוסקת בסקר TGI. עצם ההתייחסות לסקר אינה עניין טריוויאלי כלל וכלל. בשנים האחרונות נמנעים ב”ידיעות אחרונות” מלדווח על תוצאות הסקר (המלמד על ירידה מתמשכת בחשיפה לעיתון), בטענה כי הוא אינו אמין במידה המצדיקה התייחסות. והנה, הבוקר, באחת המשבצות הנחשקות ביותר בעולם המדיה הישראלי – ראש עמוד השער של גליון יום שישי ב”ידיעות אחרונות” – מופיעה כותרת שנולדה מתוך הסקר: “עלייה בקריאת ‘ידיעות אחרונות’ בסוף-השבוע’”.

לטענות של “ידיעות אחרונות” על חוסר האמינות של הסקר יש על מה לסמוך. למעשה עצם ההתייחסות של “ידיעות אחרונות” לתוצאות הסקר מלמדת על השינוי בשוק העיתונות המודפסת לא פחות מאשר על תוצאות הסקר האחרון. מכל מקום, יש להמתין ולראות אם אין זו הפעם האחרונה בעתיד הנראה לעין ש”ידיעות אחרונות” יוכל לפרסם כותרת בנוסח “עלייה בקריאת ‘ידיעות אחרונות’ בסוף-השבוע” ולעמוד מאחוריה. בסקר הבא ייכלל גם גליון סוף-השבוע של “ישראל היום”, ומקובל להניח שהשפעת הנתון הזה על שיעור החשיפה לגליון סוף-השבוע של “ידיעות אחרונות” תהיה שלילית.

לאחר הכותרת המעודדת נדרש העיתון לניתוח נתונים נוספים מהסקר. “שלשום פורסם הסקר החצי-שנתי של חשיפה לעיתונים (TGI)”, פותחת הידיעה הבלתי חתומה שבראש השער, שמיד עוברת להתקפה: “השימוש המסולף והאינטרסנטי בנתוני הסקר, שעורכים כלי תקשורת שונים, ממחיש את חולשתו ואת הקושי להתייחס לנתונים שבו ברצינות הראויה. יחד עם זאת, נציין כמה נתונים מהסקר”.

לא צריך להיות בוגר הפקולטה ללימודי האירוניה כדי להבחין כי המשך הטקסט עונה על ההגדרה “שימוש מסולף ואינטרסנטי בנתוני הסקר”. כך, למשל, אין כל אזכור לירידה בחשיפה ל”ידיעות אחרונות” בימי חול; הנתון בדבר עלייה במחצית השנייה האחרונה בחשיפה לגליונות סוף-השבוע של העיתון מתגלם ב”נתח השוק” של העיתון ולא בשיעורי החשיפה, מה שמקפיץ אותו אל למעלה מ-60%, כמו בימים הטובים של המונופול הבלתי מעורער; אין כל התייחסות ל”מעריב”, השותף לאחרונה במלחמת העיתון נגד “ישראל היום”, ולעומת זאת מודגשת “ירידה קלה בחשיפה לחינמון ‘ישראל היום’” במחצית השנייה של 2009; מוזכרת העובדה כי החינמון “ישראל פוסט” “זכה לחשיפה [...] הגבוהה מזו של עיתון ‘הארץ’”, וכי “את הירידה הגדולה ביותר, על-פי נתוני הסקר, ספג ה’דה-מרקר יומי’”.

בידיעה כלול גם המשפט הסתום “אלא שנתוני החשיפה האמיתיים של ‘ידיעות אחרונות’ מראים כי העלייה גדולה אף יותר [מתוצאות הסקר]“. משפט זה מופיע כפסקה עצמאית. הוא אינו מלווה בשיעור החשיפה “האמיתי”, ואף לא בדברי הסבר. אם יש ל”ידיעות אחרונות” נתונים הסותרים את סקר TGI, הם נותרים סמויים מקוראי העיתון, צמודים לחזהו של המו”ל.

נתוני הסקר, כפי שהם מובאים בידיעה הבלתי חתומה ב”ידיעות אחרונות”, משרטטים את מפת היריבויות בשוק העיתונות המודפסת מנקודת המבט של “ידיעות אחרונות”; את מי מבקרים, במי מזלזלים, ממי מתעלמים. מבחינת העיתון, ההתייחסות לסקר אינה הודאה בתבוסה, אלא הודאה במלחמה. זו הפעם הראשונה זה זמן רב ש”ידיעות אחרונות” מכיר, בפומבי, בעובדה כי יש לו יריבים בשוק העיתונות המודפסת. גם זה הישג בלתי מבוטל שיש לזקוף לזכות “ישראל היום”.

ובינתיים, מעברו האחר של המתרס – זה השבוע השני ברציפות שהכותרת בראש שער “ישראל היום” קוראת “מהדורת סוף-השבוע: 350 אלף עותקים!”.

פורסם בסקירת העיתונות של העין השביעית. לסקירה המלאה >>

תמונה של אוסמה בן לאדן מעטרת את הידיעה בישראל היום (25.1.10) על הקלטת החדשה שלו. ישראל היום לא דגמו פריים מהקלטת. הם גם לא לקחו צילום של בן לאדן מסוכנות ידיעות. זהו צילום מערוץ 10, כפי שמעיד הלוגו של הערוץ בפינה השמאלית העליונה של התמונה, והקרדיט “צילום: מתוך ערוץ 10″.

וערוץ 10? גם הוא לא צילם את בן לאדן או את הקלטת, ולא לקח תמונה מסוכנות ידיעות. ערוץ 10 מצטט את התמונה מערוץ אל ג’זירה.

ערוץ אל ג’זירה היה, כרגיל, זה שחשף את הקלטת של בן לאדן. גם הוא לא לקח צילומסך מהקלטת: זו קלטת אודיו. הצילום הוא סטילז, ותחתיו מופיע תמלול בערבית של הדברים שאומר בן לאדן.

אם כך, ישראל היום דיווח על קלטת אודיו של בן לאדן, ובמקום להצמיד לה תמונת אילוסטרציה של בן לאדן, ליווה אותה בהעתק של תמונת אילוסטרציה מכלי תקשורת אחר. זה לא פוסט מודרניזם, זו סתם עצלנות.

ערוץ חדשות הונג קונגי, שכל מה שאני יודע עליו זה שיש לו אתר אינטרנט וערוץ ביוטיוב ו”Apple” בשם, משדר חדשות עם שחזורים מדומיינים באנימציית תלת-ממד, באווירת רפי גינת פוגש את ג’יימס קמרון בסדנת יזע של אנימטורים. זה די מצחיק, אם מצליחים לשכוח את העובדה שזה מה שעלול לקרות לחדשות בטלוויזיה.

הנה הפרשנות של הערוץ לפרשת גואל רצון (שלפי המשקפיים התלת-ממדיים שלו רואים שהם התבססו על הצילום של דפנה טלמון, שדיווחה על כך בטוויטר).

קונאן אובראיין נגד ג’יי לנו ו-NBC כסופר גיבורים שנלחמים זה בזה (הנראטיב הזה נשמע לי יותר מדויק מהסיפור שהתקשורת המערבית מנסה למכור לנו).

והנה טייגר וודס בוגד באשתו.